פסק-דין בתיק ע"פ 5931/11

השופט ס' ג'ובראן:

• 1.             לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' אליקים) בת"פ 34766-02-11 מיום 27.6.2011, במסגרתו הושתו על המערער שש שנות מאסר בפועל; הופעלו שנתיים מאסר על תנאי מהרשעתו הקודמת בת"פ (מחוזי חיפה) 3198/04 מדינת ישראל נ' עבדולייב (26.6.2005) (להלן: ת"פ 3198/04) כך שעונשו בפועל הוא שמונה שנות מאסר; 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה לפי סימן ג' או ד' לפרק י"א לחוק העונשין; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה לפי סימן א' לפרק י"א לחוק העונשין, או עבירה לפי חוק כרטיסי חיוב; וכן פיצוי לכל אחת מהמתלוננות בסך 14,000 ש"ח.
•  

כתב האישום

• 2.              המערער (יליד 1984, עלה לישראל בגיל 9) הורשע על פי הודעתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן בו שני אישומים - הראשון, בגין עבירת שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (להלן: האישום הראשון) והשני, בגין עבירת גניבה, לפי סעיף 383 ו-384 לחוק העונשין ועבירת הונאה בכרטיס חיוב - עבירה לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: חוק כרטיסי חיוב) (להלן: האישום השני).
•  
• 3.             האישום הראשון מתאר אירוע שוד מיום 31.1.2011. המערער שהה בסניף בנק לאומי בקריית אליעזר בחיפה. באותה השעה, המתלוננת הראשונה, ילידת 1935 (להלן: המתלוננת הראשונה) הגיעה לסניף הבנק וקיבלה מקופאי הבנק 4,000 ש"ח במזומן. המערער עקב אחריה עם צאתה מהבנק, כל דרכה, עד למעלית ביתה. שם, עם היכנסה למעלית, תפס את דלת המעלית, אחז בחוזקה את התיק ומשך אותו בכוח מידיה וברח. כתוצאה מעוצמת המשיכה נחבט ראשה של המתלוננת בדלת המעלית ונגרמה לה המטומה גדולה במצח הימני.

• 4.             האישום השני מתאר אירוע מיום 6.1.2011, שהתרחש באותו סניף בנק בו התרחש האירוע הראשון. המערער שהה גם באירוע זה בסניף הבנק, כאשר הבחין במתלוננת השנייה, ילידת 1941 (להלן: המתלוננת השנייה) שאותה שעה משכה סכום של 3,770 ש"ח מחשבונה. המערער עקב אחריה עם צאתה מהבנק עד אשר הגיעה לדלת דירתה בבנין מגוריה. במהלך מעקב זה אף פנה אליה בשאלה. בעת שהניחה את תיקה על הרצפה והוציאה את המפתח לדירתה, חטף המערער את התיק אשר הכיל 3,700 ש"ח וחפצים שונים, ביניהם כרטיס אשראי אשר באמצעותו משך, יום לאחר מכן, סכום של 2,500 ש"ח.
•  
• 5.             יצוין כי המערער הורשע בעבר בת"פ 3198/04 בעבירות דומות. בגינן, ריצה שש שנות מאסר, והשתחרר ביום 19.9.2010.

ההליך בבית המשפט המחוזי

• 6.             ביום 27.6.2011 נגזר דינו של המערער. בית המשפט המחוזי ציין, כי עובדות כתב האישום חמורות, ומלמדות על מי שפעל בצורה מחושבת ומתוכננת נגד המתלוננות, נשים מבוגרות בשנות ה-70 לחייהן. כן ציין בית המשפט את הרשעתו הקודמת של המערער; את התקופה הקצרה שחלפה מיום שחרורו ועד ביצוע העבירות בערעור שבפנינו; ואת סמיכות הזמנים בין שני האישומים. בית המשפט המחוזי דן בהרחבה בתופעת הפגיעה בקשישים וחסרי ישע, תוך שהוא סומך על פסיקתו של בית משפט זה. מנגד, ציין בית המשפט המחוזי את הודייתו המהירה של המערער, ואת החרטה שהביע, אך קבע שיש להעדיף את ההגנה על קשישים בחברה, ועל הציבור כולו, באמצעות ענישה מרתיעה ופיצוי למתלוננות. עוד ציין בית המשפט המחוזי את התמכרותו של המערער לסמים ואת טענותיו שהתמכרות זו היא שהובילה לאירועים שבכתבי האישום.

• 7.             נוכח האמור, גזר בית המשפט המחוזי על המערער את דינו, כפי שפורט בפסקה 1 לעיל.

נימוקי הערעור

8.        המערער טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן משקל מספיק להודייתו המהירה ולהחלטתו שלא לנהל הליך הוכחות, שהביאו לחסכון זמן שיפוטי, וחסכו גם את הטרחה והסבל של העדת המתלוננות. זאת בניגוד להלכה הקיימת לפיה התנהלות זו מביאה להקלה בענישת נאשמים. המערער גם טוען שבית המשפט המחוזי שגה בכך שלא ייחס משקל מספיק לחרטתו, ומאיסתו בדרך העבריינית. כן תואר גם סיפור חייו הקשה, לרבות ילדותו בצל אביו המכה והמצוקה הכלכלית של משפחתו, כאחת הסיבות להתמכרותו לסמים ולמעשיו הפליליים, ונטען כי גם לנסיבה זו לא נתן בית המשפט משקל מספיק.

• 9.        עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התייחס לרמת האלימות הנמוכה בה נקט. לטענתו, באישום השני לא הופעלה אלימות כלל, ואילו באישום הראשון, אף שנסיבותיו מגלמות עבירת שוד, בפועל משיכת התיק מידי המתלוננת הראשונה נעשתה בלא כוונה לגרום לה לפגיעה פיזית. מעבר לכך, המערער מוסיף כי המשיבה לא הביאה כל ראיות לפגיעות שספגה המתלוננת הראשונה.

• 10.      לבסוף טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בהוראתו להפעיל את המאסר על תנאי שעמד לחובתו במצטבר ולא בחופף לעונש המאסר שהושת עליו. כך, בצירוף לשאר רכיבי העונש, וביחס להרשעתו הקודמת (שם הושתו עליו שש שנות מאסר בעקבות שבעה מקרים שונים) הענישה לא פרופורציונאלית לנסיבות המקרה.

11.      מעבר לחומרת העונש, טוען המערער, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא שקל את אפשרות שילובו בהליך טיפולי של גמילה מסמים, ושלא הורה על קבלת תסקיר מבחן בעניינו, למרות בקשתו.

12.      במהלך הדיון לפנינו מיום 16.9.2013, ציינה באת כוחו של המערער כי הוא השתלב בהליך טיפולי מיום מעצרו. במסגרת ההליך הוא נעשה חבר בקבוצות טיפוליות שונות, ואף מפגין שיפור ממשי. באשר לפיצויים אשר הושתו על המערער, הודיעה באת כוחו כי הוא מצוי בשלבי הסדרת התשלום עם המרכז לתשלום קנסות.